השפה האורווליאנית ומוטה פוליטית של השידור הציבורי והמדיה הישראלית

מכתב פתוח לרשות השידור הציבורי

למרות שהמכתב מתייחס למקרה פרטי, התופעה היא רחבה ושכיחה במדיה הישראלית. אמש בערוץ 2 עודד בן-עמי השתמש בדיוק באות​ו מטבע לשון מוטה​ כשדיבר עם איתן כבל

---

במסגרת סקירת הבחירות לנשיאות שבוע שעבר, יואב קרקובסקי, באחת התוכניות, קרא לאותם חברי הכנסת מהשמאל שתמכו ברובי ריבלין ״גוש השלום״. זו שימוש בשפה אורווליאנית עם הטייה פוליטית בוטה.

לא מוכר לי מפלגה ציונית שלא שוחרת שלום, לעומת שכינינו שכל יהבם, תלויה על חיסול הישות היהודית וציונות בארץ ישראל. 

באותה מידה היה אפשר לקרוא לאותו גוש פוליטי ״גוש הטרור״, כשתמך בתהליך שהחזיר לאדמת ישראל את אחד מאירגוני הטרור הגדולים, הרצחניים, ואנטישמיים של המאה ה-20, שהביא עימו גל טרור כנגד אזרחים ישראלים, שבו נרצחו מעל 1,500 אזרחים חפים מפשע.

גוש הימין, שמאמינה ששלום עושים עם עמים שוחרי שלום ולא טרור, הוא אולי גוש השלום האמיתי. ואולי יואב קרקובסקי, פשוט איבד את מצפונו המוסרי, באי היכולת להבדיל בין טרור לשלום. 

כך או כך, מן הראוי שישתמש בשפה פחות מוטית פוליטית כמו גוש ימין, וגוש שמאל.

לא מעט אני שומע את הפרשנים שלכם קוראים לבית היהודי ״ימין קיצוני״, אבל לא קוראים לחד״ש ״שמאל קיצוני״ -- עוד דוגמה של משוא פנים בלתי סביר, של השידור הציבורי.

השידור הציבורי, במימון ציבורי, צריכה להיות הרבה יותר מאוזנת, משקפת מגוון דיעות, הוגנת, ופחות מוטית. לא פעם אני כמו רבים אחרים שואלים -- למה אין אף פרשן פוליטי מהמרכז-ימין באף תוכנית פריימטיים? מתי תתקנו את האי שיווין המשווע הזה?

תודה מראש לתשומת לב,

נעם רותם

תל אביב-יפו